אם את צריכה משהו רק תגידי. אני לא יודעת להגיד מה אני צריכה, כי על פניו אני לא צריכה כלום, אני תמיד אסתדר בסוף

ההיריון השלישי שלי נפל בשבוע 11. התחיל דימום, נסעתי למוקד, וכשמוט האולטרסאונד הווגינלי בין רגלי אמר לי הרופא התורן – אני מצטער אבל אני לא רואה דופק. הוחלט על גרידה שנקבעה באסותא לעוד שבוע. שבעה ימים נוספים  אעבוד, אקח את הבת שלי לגן, אחפש חנייה, אלך לסופר, אוציא את הכלב.. הכל כרגיל רק עם עובר מת בתוך הבטן.   היה יום עמוס, שתי הצגות ילדים בבוקר ועוד אחת אחר הצהריים, באמצע ההצגה השלישית הרגשתי שהדימום מאוד מתחזק, שמשהו לא טוב קורה כאן. אמרתי לענבר, משהו לא טוב קורה לי, וזה פחות או יותר כל מה שהייתי צריכה להגיד. מהרגע הזה היא לקחה את הפיקוד ואני הייתי רק חיילת זוטרה בכוח שלה. וזה בדיוק מה שהייתי צריכה.

היא ארגנה חברה שלה שבאה להיכל התרבות גני תקווה ולקחה את שתינו לאיכילוב, נכנסה איתי למיון נשים ובזמן שאני מוציאה לאיטי ברגליים משוכלות  את תעודת הזהות שלי היא כבר צעקה על הפקידה, יש לי כאן שחקנית שעשתה היום שלוש הצגות, היא באמצע הפלה, הכל יוצא ממנה!!!  תאשפזו אותה עכשיו!!! וכשהפקידה ההמומה מלמלה בטח בטח וכיוונה אותי למיון נשים  ענבר הוסיפה: ושמישהו יבוא לנקות פה את הכיסא!!

בזמן שהאחות לקחה לי מדדים ושמה לי טיטול (כן, כן) ענבר התקשרה לרון ואמרה לו בדיוק מה קרה, איפה אנחנו ומה הוא צריך להביא וכמובן נשארה איתי עד שהוא בא. היא מחתה לי את הדמעות וקרעה אותי מצחוק,  היא לא השאירה אותי לבד לרגע וחשוב מזה, היא לא השאירה אותי בודדה לרגע.

אנחנו נוטים לבלבל בין צורך ורצון. יש אנשים שלא יודעים לדבר את הצרכים שלהם משום שהם מייחסים אותם לרצונות, מה שאומר, שהם אף פעם לא צריכים שום דבר מאף אחד. החוויה הזאת לימדה אותי שאני יכולה להשתפר ביכולת שלי לדבר את הצרכים שלי אבל היא גם לימדה אותי המון על חברות – על היכולת לראות את הצורך של מי שעומד מולך ופשוט לפעול, בלי לשאול, בלי להתלבט, בלי את בטוחה? פשוט לעשות. כל פעם שאני נזכרת בסיפור הזה אני צוחקת ובוכה מרוב התרגשות על כמה שהיא היתה לי שם בדיוק החברה שהייתי צריכה, גם אם לא ידעתי להגיד את זה.