בלוג

כוחו של סיפור לפני כמה שנים נפרדתי מהחלום שלי להיות שחקנית. זה לא היה קל וזה לא קרה ביום אחד. היה לי קשה להרפות ופחדתי מהוויתור, האגו שלי לא יכול היה לסבול את המחשבה שאני לא מספיק חזקה כדי להחזיק

להכיר את הארץ דרך הסיפורים כשהייתי ילדה טיילתי הרבה, אנחנו היינו משפחה מטיילת. היום אני ואחותי נזכרות בהתרשמות מאבא שלנו, שהיה לוקח שלושה מילדיו , מוסיף שניים של אחותו, מעלה את כולם על הרכב הגדול של הקיבוץ ולוקח את כולנו

כשאתה מת מה הופך לזיכרון כשסאני, הכלב שלנו מת שאלה אותי בתי שהיתה אז בת חמש אם אנחנו יכולות לנסוע לווטרינר כדי לראות אותו כי לשם לקחנו אותו אחרי שהיא נפרדה ממנו. הוא כבר לא שם ילדתי, אמרתי וניסיתי לחייך

על דבורה אחת בשבדיה דבורה נכנסה לאחת משקיות האוכל כשישבנו בפארק לאכול צהריים. למחרת מצאנו אותה מתה במיקרוגל שאיילה הסבה לארון אחסון. המסלול של הדבורה אל מותה החל בפארק השטוקהולמי שטוף השמש בו ערכנו פיקניק ביום בו נחתנו בשוודיה.  הדבורה